אני עומד בבית הקברות,ומנסה.באמת מנסה לבכות.
עוצם עינים חושב על דברים עצובים
על ילדים בלי אבא
על פצעים שלעולם לא מגלידים
אז למה היא לא נוזלת?
הדמעה,למה במקום קולות הבכי יש דממה?
כי זה מה שהם היו רוצים?
שבדקה שלהם אנשים יעמדו,ופשוט יחשבו עליהם?,על הנופלים?
רציתי לתת להם יותר.
הרי אני עומד עכשיו על הארץ הזאת
במקום חייל אחר.
למה הוא מת ואני חיי?!
הרי הוא הרבה יותר טוב ממני,מסתם איזה הומו אחד.
הוא היה חייל,עם חזון,באמת בן אדם מיוחד.!
אבל הדמעה?מסרבת,אי שם מאחורה היא עוצרת.
אולי אני באמת בן אדם אדיש
אולי לאט לאט הפכתי ליהות בן אדם שכבר לא מרגיש
הרי הוא היה אבא,חבר ואח,הוא היה גיבור,אולי אני מפחד?
מפחד להביט בגיבורים,לחשוב עליהם,להבין כמה אני קטן
להבין שאני לא הייתי קופץ על הרימון אלא הייתי בורח
מבוהל,מפחד להבין כמה אני חלש,וכמה עבודה עוד יש
מעדיף לעצום עיניים,להזיז את הראש ולהתכחש
וכשאני על עצמי חושב,הדמעה נוחתת על הארץ
ומשקה את העץ.
מכירים את הצורך הזה?לבכות?לא כי צריך אלא כי מגיע,כי הייתי רוצה שזה מה שיעשו לי.שיתעצבו שעזבתי את העולם
אבל כנראה שאם אין לי קרוב משפחה כזה(ברוך ה) לא אוכל אף פעם באמת ובתמים והתחבר לגמרי,עד לתחושת ההעצב העמוקה הזאת,שאני כל כך מנסה להגיע אליה,וזה עצוב לי,שאני לא מצליח להגיע לזה.זה מעלה לי מחשבות,ולא בהכרח מחשבות טובות,אבל למה בכלל אני צריך לבכות?,בשביל מה אני צריך את ההפגנה החיצונית הזאת אם בפנים אני עצוב,וכואב את מותם של הנופלים,זה מאוד צבוע לרצות להראות לנופלים ולאנשים את כל הרגשות שמרגישים,ואם זה לא בא.אז זה לא בא.אני לא יכול להכריח את עצמי.כי אז זה פשוט לא יהיה אני.ואז מה זה שווה.כלום
מה שהכי מוזר זה שהיום הוא יום עצוב ומכובד שבסופו של יום יהפך ליום שמח ומהנה...איזה יצורים הפכפכים אנחנו לרגע אחד בוכים ולרגע אחד את שמחת יום העצמאות שמחים,מה שמזכיר לי אותי בבית הספר היסודי שהייתה מלאה בבכי,בבירורים שהיו חייבים להיעשות,בכאב עצום,שבסופו של דבר הביאה אותי לשמחה אדירה ושלמות עצומה עם מי שאני.אז בעצם בשביל להגיע למשהו אמיתי ושלם צריך לעבור את שתיהם :את הלילות הקשים והעצובים,ואת הלילות בחוץ עם החברים,כי בזכות העצב מגיעה שמחה,ובזכות השמחה מגיע העצב.צריך לדעת להשלים ולקבל את שתיהם,ולא להיבהל מרגעים בודדים ועצובים כי בוודאות הימים האלה יהפכו בסופו של דבר לימים מאושרים.
יום זיכרון משמעותי,וחשוב.
ויום עצמאות שמח!!!
עוצם עינים חושב על דברים עצובים
על ילדים בלי אבא
על פצעים שלעולם לא מגלידים
אז למה היא לא נוזלת?
הדמעה,למה במקום קולות הבכי יש דממה?
כי זה מה שהם היו רוצים?
שבדקה שלהם אנשים יעמדו,ופשוט יחשבו עליהם?,על הנופלים?
רציתי לתת להם יותר.
הרי אני עומד עכשיו על הארץ הזאת
במקום חייל אחר.
למה הוא מת ואני חיי?!
הרי הוא הרבה יותר טוב ממני,מסתם איזה הומו אחד.
הוא היה חייל,עם חזון,באמת בן אדם מיוחד.!
אבל הדמעה?מסרבת,אי שם מאחורה היא עוצרת.
אולי אני באמת בן אדם אדיש
אולי לאט לאט הפכתי ליהות בן אדם שכבר לא מרגיש
הרי הוא היה אבא,חבר ואח,הוא היה גיבור,אולי אני מפחד?
מפחד להביט בגיבורים,לחשוב עליהם,להבין כמה אני קטן
להבין שאני לא הייתי קופץ על הרימון אלא הייתי בורח
מבוהל,מפחד להבין כמה אני חלש,וכמה עבודה עוד יש
מעדיף לעצום עיניים,להזיז את הראש ולהתכחש
וכשאני על עצמי חושב,הדמעה נוחתת על הארץ
ומשקה את העץ.
מכירים את הצורך הזה?לבכות?לא כי צריך אלא כי מגיע,כי הייתי רוצה שזה מה שיעשו לי.שיתעצבו שעזבתי את העולם
אבל כנראה שאם אין לי קרוב משפחה כזה(ברוך ה) לא אוכל אף פעם באמת ובתמים והתחבר לגמרי,עד לתחושת ההעצב העמוקה הזאת,שאני כל כך מנסה להגיע אליה,וזה עצוב לי,שאני לא מצליח להגיע לזה.זה מעלה לי מחשבות,ולא בהכרח מחשבות טובות,אבל למה בכלל אני צריך לבכות?,בשביל מה אני צריך את ההפגנה החיצונית הזאת אם בפנים אני עצוב,וכואב את מותם של הנופלים,זה מאוד צבוע לרצות להראות לנופלים ולאנשים את כל הרגשות שמרגישים,ואם זה לא בא.אז זה לא בא.אני לא יכול להכריח את עצמי.כי אז זה פשוט לא יהיה אני.ואז מה זה שווה.כלום
מה שהכי מוזר זה שהיום הוא יום עצוב ומכובד שבסופו של יום יהפך ליום שמח ומהנה...איזה יצורים הפכפכים אנחנו לרגע אחד בוכים ולרגע אחד את שמחת יום העצמאות שמחים,מה שמזכיר לי אותי בבית הספר היסודי שהייתה מלאה בבכי,בבירורים שהיו חייבים להיעשות,בכאב עצום,שבסופו של דבר הביאה אותי לשמחה אדירה ושלמות עצומה עם מי שאני.אז בעצם בשביל להגיע למשהו אמיתי ושלם צריך לעבור את שתיהם :את הלילות הקשים והעצובים,ואת הלילות בחוץ עם החברים,כי בזכות העצב מגיעה שמחה,ובזכות השמחה מגיע העצב.צריך לדעת להשלים ולקבל את שתיהם,ולא להיבהל מרגעים בודדים ועצובים כי בוודאות הימים האלה יהפכו בסופו של דבר לימים מאושרים.
יום זיכרון משמעותי,וחשוב.
ויום עצמאות שמח!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שלום!אשמח אם תכתוב או תכתבי תגובות לשיפור,למשוב חיובי או שלילי במקרה הצורך,אבל יותר מהכול אני מבקש לעשות הכל ברוח טובה,בלי מילים גסות,קללות,והעלבות...תודה,והמשך גלישה נעימה!:)