טוב תקישבו,אני...הומו.חלק א

מ

מוזיקה זה התמכרות.כמו יין וסמים.

יום רביעי,אני ועוד ארבעה חברים טובים נוסעים לירושלים,למה?כי זאת עיר הקודש כמובן!...ו...יש שם אחלה חומוס אז לא צריך יותר מזה.החלטנו את זה נורא מהר יומיים מראש,אחרי חצי שנה של לימודים פסיבים מגיע לנו חופש.אבל לא סתם ללכת לשתות איזה קפה מר בארומה.משהו גדול.אני הצעתי טיול של יומיים,וחשבנו לאיפה,ובגלל שרציתי ללכת מקום הכי גאה שיש(ציניות)אז אמרתי-"היי,למה שלא נלך לירושלים"ומסתבר שזה היה אחלה רעיון,קמנו ביום רביעי מוקדם,כל אחד עם מזוודה פאקצית,ואני עם תיק גב,גאה בזה שהומו הוא לא בהכרח סופר פאקצ:),הגענו לתחנה בשבע כולם עייפים,מגיעים לתחנה,ורואים את הקוו שלנו מתקרב,אחנו רצים לאוטובוס הוא סוגר דלתות ונוסע...מסוג הרגעים שאתה תוהה לעצמך,למה יש אנשים כל כך טובים בעולם

האוטובוס החולף,סה...בכלל לא רציתי לעלות עליך

 מחכים עוד חצי שעה בראבאק האוטובוס מגיע,כולם עולים שמחים ומאושרים לאוטובוס,שואלים ליתר ביטחון אם הוא מגיע לירושלים,הנהג מגיב כמובן מאליו,ילדים,בקול המזלזל של הנהגים הוותיקים,אתם לא שמתם לב שאני נוסע לכיוון דרום מזרח?!מאחורינו איזה זקן גיחגח,אתם צריכים לעבור צד,הוא אומר,ואני חושב לעצמי,וואו.כן אני באמת צריך לעבור צד.אמרתי לו:וואי צודק...באמת שחכתי את המצפן בבית וירדנו מהאוטובוס מבואסים אגוזים,כשאנחנו עוברים צד(חשבתי אולי זה ישפיע אבל איזה גבר עבר והרס לי את כל התקוות)בסופו של דבר עלינו עיפים אך מרוצים והתיישבנו באוטובוס,כל אחד היה עיף,ומבואס אז הוא התחבר לאינפוזיה המוזיקלית,גם אני כמובן!,לשירו של עברי לידר,אביתר בנאי,אהוד בנאי,

בסופו של דבר הגענו,כי כמה המזל כבר יכול לדפוק בן אדם.עיר הקודש.יוצא מהאוטובוס נושם אוויר עמוק,ושואף את כל העשן שלו.טמטום.מיד כשירדנו הלכנו אל האכסנייה שלנו אכסנייה קטנה המוקמת ברחוב יפו 44(ממליץ בחום ובקור)

השארנו את רוב הדברים ולקחנו רק את מה שחיוני,כמובן ששחכנו את הכסף והיינו צריכים לחזור אל החדר...:)

לאחר מספר דקות של הליכה נינוחה ברחובות ירושלים הגענו אל ממילא,הקניון האגדי,שם צילמנו את הפסלים העמוקים(כי אם אי אפשר ליצור יצירה אומנותית,בוא נצלם בצורה אומנותית,הגיון פשוט)
ובעיקר הבטנו בבגדים ללא יכולת לקנות אותם(400 שקל גינס!)אחרי שוטטות של איזה שעה שהעלתה לנו את רף הפסיביות,הגענו לכתול(ישתבח שמו!)




נכנסו אל רחבת הכותל מפלסים את דרכנו דרך ההמון ואיזה צדיק אחד הביא לנו פתק שהסביר את סיבת ההתאספות העצומה בכותל-עצרת גשמים.יופי,לפחות אין סכנה שנתרטב.לקחתי את הפתק שהכנתי מראש בבית,אתם מוזמנים לשאול אותי בפרטי מה נכתב בו(michael katz בפייסבוק) והכנסתי אותו לכותל,ולמזלי הוא לא נשרף כשנגע באבנים הקדושות.נשיפת הקלה,וכניסה אל בית המדרש שנמצא בצמוד אל הכותל"בוא נלמד משו" הצעתי "גמרא לקראת המבחן"על מנת לצאת ידי חובת הגעה לכותל ולמידה בכותל.

לאחר חצי שעה של למידה באווירה של קדושה עצומה,או שהיה שם אחלה מזגן,יצאנו מן הכותל לכיוון המסעדה,מסעדה?מה?הם תכלס השקיעו כסף,הקמצנים האלה?אז הרשו לי להרגיע אתכם,הלכנו למסעדת גבריאלה רק בגלל שקנינו קופון לפני...הגעננו אל המסעדה וכמו צדיק טוב שאלתי אם כשר אמרו שכן והציגו תעודה,עשיתי עצמי מעיין היננתי בראשי והתיישבתי לצד החברים,מה תרצה להזמין?ניגש אלי מלצר חתיך :)

ממממ,אני חושב שאקח טונה.
טונה,אוקיי הוא רשם על הפנקס הקטן וחייך
האם תרצה אותה עם דם,או בלי?
עם מה?!,שאלתי מופתע
דם,דם.אתה לא רוצה אני מבין?
לא.
החלפתי אני וחבר מבטים,הרי זאת מסעדה כשרה,אבל מה לעשות יצר הקמצנות ניצח ונשארנו במסעדה.
מהר מאוד האווירה עלתה צחקנו אכלנו,אכלנו,ו...אכלנו,ו!אכלנו.בסופו של דבר שמנים אך מרוצים,התגלגלנו בחזרה אל האכסניה.אחד מן החברים שלף ליקר שוקולד עם חמש אחוז אלכוהול,כל אחד שתה כוסית קטנה,ובסופו של דבר התיישבנו על המיתות כל אחד על מיתתו,כשאני,כן בטח תופתעו יושן במיטה הזוגית עם עוד חבר.


"תקשיבו אני...רוצה לשתף אתכם במשהו"אמר שמואל,חבר ממש טוב שלי.
כן שמואל?
"אני לא בטוח אם כדאי אבל...זה יכול לשנות את ההסתכלות שלכם עלי,יכול ליהות שלא תרגישו כבר בנוח לידי,ו...אני צריך לחשוב על זה טיפה"
ואני בראש שלי חושב,חבר שלי יוצא מהארון!!,יש לי חבר כמוני,נוכל לדבר על זה,לצחוק ביחד,אולי אפילו אוכל להביא אותו לאיגי!
"תקשיב שמואל,אני חושב שגם אני רוצה לספר משו דומה,אולי תספר לי,ואז יהיה לנו יותר קל אם נספר ביחד."
שמואל:"תקשיב אני...אני אחשוב עלזה.
גם אני.הבטתי בחמשת החברים ועשיתי לי טבלת כדאי או לא כדאי בראש.
כדאי כי:
*אני סוף סוף אפסיק לשקר לידם
*אני אוכל ליהות אני בלי מסכות,ואוכל לדבר לידם עם אנשים מאיגי
*אני אוכל לשתף אנשים שנמצאים וחיים איתי ביומיום על דברים שעוברים עלי
*אוכל להיתיעץ איתם,ולקבל הבנה ותמיכה מצידם בסיטואציות חברתיות

לא כדאי כי:
*אולי הם לא יקבלו את זה ויתנתקו ממני
*אולי הם יבינו אבל יתיחסו אלי שונה
*אולי הם חשבו שאני לא מבין ושכדאי להם לספר לראש הישיבה
*אולי חבר יספר למישהו
*אולי הם יגעלו ממני

בקיצור,היו יותר חסרונות מיתרונות
אבל היתרונות היו בטוחים,והחסרונות כנראה  לעולם לא יקרו.
אז החלטתי לקום מן המיטה ולהיתיעץ עם המדריך שלי באיגי(כשאני לבוש בבוקסר בלבד!:)

ערב טוב המדריך!
ערב טוב מיכאל,אתה יודע מה השעה?(שלוש בלילה)
כן...
אסור לי לדבר איתך בשעות כאלה אלא אם כן זה ממש דחוף
זה דחוף.יותר מתמיד.
כן?מה קרה?
אני נמצא פה באכסנייה בירושלים עם עוד ארבעה חברים וחשבתי לצאת ביפנהם מהארון
תקשיב מיכאל...זה מאוד יפה שכבר בגיל כזה אתה רוצה לצאת מהארון אבל...
כן?
אני חושב שזה מוקדם מידי,שעדיף לחכות כמה שנים ולספר להם ביחידות
אוקיי
בסדר?
בסדר,לילה טוב.

החלטתי בראש שאני לא אספר וחזרתי לחדר.

טוב,שבת מתקרבת...וזה לא שהפסקתי לכתוב בבלוג זה שבכל הזמן הזה אני כתבתי את הפוסט הזה,אז אתם מוזמנים לחזור ולעקוב להגיב,ולשתף כמו שרק אתם יודעים,המשך יגיע בקרוב.מאוד בקרוב.