יום רביעי, 15 באפריל 2015

איך זה קרה?השואה

אני מיכאל קאץ,
אני הומו דתי,וסבתא שלי הייתה בשואה, שם הוריה, אחיה ואחיותיה נספו. היום סבתא שלי היא אשה מבוגרת, בת תשעים ושבע. היא לא זוכרת את המשפט האחרון שאמרה, אבל זוכרת את העבר, לפרטי פרטים. אני מניח שאי אפשר לשכוח דבר כזה, לא משנה כמה חזק מנסים.
כשלומדים על השואה, תמיד עולה שאלה מטרידה. איך זה קרה? איך מיליונים הלכו אחרי היטלר? איך העולם שתק? איך אדם כלשהו היה מסוגל להרוג ככה, בדם קר? איפה הייתה האנושיות ? איפה היה אלוהים?
אמנם אין לי קשר ישיר עם אלוהים, וכבר שבע שנים שהוא לא עונה לי לשיחות... אך יש לי מן הסבר פרטי כזה. הוא לא ינחם אף אחד, וגם לא יצדיק שום דבר, אבל אולי יש פה משהו מעבר.
יש משפט מפורסם שאומר: "מי שלא למד מההיסטוריה נדון לחיות אותה שוב ושוב". אני חושב שיש פה מן מסר חזק, שלא עבר מספיק. השואה הייתה תוצאה של שנאה, פחד ובעיקר בורות. אנחנו נוטים לזלזל בכוחה של שנאה, במחשבה שמחשבות, כמה פוסטים בפייסבוק, התבטאויות בווטסאפ וצעקות "יא הומו", לא באמת יכולות לעשות משהו.
אז תנו לי לספר לכם משהו, גם היטלר לא חלם שהוא ירצח שישה מיליון יהודים, כשהוא החליט לשתף עוד כמה אנשים באידיאולוגיה שלו, וקמה קבוצת שנאה קטנה. ככה זה התקדם. כל כך התקדם, עד שיש לנו פחות שישה מיליון אנשים בעולם.
אבל על מה אני מדבר, אין שנאה כזו היום. ואם יש, היא בטח מדוכאת. נכון?
אז זהו שלא. היא נמצאת  אפילו בממשלה, במפלגת הבית היהודי, בדמות בצלאל סמוטריץ, מספר שמונה ברשימה. לפני עשר שנים הוא ייסד את "מצעד הבהמות", שכל מטרתו הייתה לשנוא, כפשוטו. מצעד שכלל מאות אנשים ואין סוף שנאה כלפי הקהילה הגאה.
סמוטריץ הוא רק דוגמא, שעל אף שהיא קיצונית, היא רחוקה מלהיות יחידה. השנאה הזו קיימת בכל מקום כמעט, בכל גווני האוכלוסיה. בפעם הבאה שאנחנו מרגישים גיץ של שנאה כלפי מישהו, לפני שאנחנו מחליטים להרע לו, כדאי שנעצור לרגע ונברר עם עצמנו למה אנחנו שונאים אותו, והאם זה באמת מגיע לו.
                                                                                                   
יום שואה משמעותי.

יום שני, 6 באפריל 2015

אלוהים,אני לא מאמין לך

אני לא מאמין לך
לא יכול ליהות שבשביל זה אני כאן
בטוח יש יותר מזה
חייב ליהות


לא נולדתי בשביל למות
ואם עוד נשארה לך טיפת אחריות
אתה לא היית יוצר את השמש והירח סתם
לא  היית מבזבז את היום השביעי בשביל לברוא את האדם

בטוח יש יותר מזה,כי אם אין
אין כלום
אין מהות,אין תקווה,אין משמעות
רק תקופת
 חיים
אחת
 א ר ו כ ה

ואפילו אם אין
אני רוצה להאמין
 שיש
הרי למה לי, לכבות לעצמי את האש?
כבר שנים שהיא דועכת
כבר לא כמו שהייתה
רוחות עזות כל העת
 מנסות לכבותה

אבל יש לי עוד זמן כאן
ואני לא מתכוון לחיות 80 פעמים את אותה השנה
ולקרוא לזה "חיים"
כי אם ככה זה יראה,יש לי חבל מעולה במגירה
וקופסא מלאה בכדורים

אני לא מאיים
וגם לא משתף
אני כואב.

יום שישי, 3 באפריל 2015

שלום משפחת ארנון

"אין סיכוי,פשוט אין סיכוי ,שנולדתי רק כדי לשלם מיסים ולמות"



שלום משפחת ארנון

אני ממש מצטער אם זה קצת גס אבל...אני שונא אתכם.
ממש-ממש.
אם התחלתם להתבלבל ולנסות להבין מי אני,חבל על הזמן שלכם,אתם לא מכירים אותי
אני זה שעמד על יד המקרר של החלב,קונה מצרכים לאיזה עוגת גבינה ושוקלד  לחג.
איך היה? האמת שהיה דיי טוב,וגם קצת מעייף וקשה
עד ששמעתי את הקול המתוק של הבן שלכם.. אני חושב שקראו לו נווה.
 נווה ביקש מאבא, שיקנה לו 18 מעדנים בטעם קפוצינו-קפה.
אבא צחק ואמר לו שאם הוא יאכל את הכל...הוא לא ילך לישון אף פעם,לפחות לא בעולם הזה.
נווה,לא הבין מה הבעיה "נו אז מה?,אתה ואמא אף פעם לא ישנים,אתה עובד כל הלילה,ואמא מסדרת את הבית ומכבסת לי את בגדים"
אבא צחק צחוק גדול והתיישב על  יד נווה,ככה,באמצע החיים.הוא רצה להסביר לבן שלכם, כמה דברים בסייסיים.
"אתה יודע שחייבים לישון כדי ליהות ערניים?" נווה חייך
"ואתה יודע שאם לא ישנים שבוע,מתים?"החיוך נחמק,והפך לצחוק גדול כשגם אבא צחק
"ואתה יודע שאם אין לנו כח לעשות דברים...אנחנו נשכב כל היום...אפילו לא נלך ללימודים?"
נראה שהחלק הזה,קצת מצא חן בעיני נווה,אבל אבא לא וויתר והמשיך הלאה בסיפור הזה
"ואתה יודע שאם לא נלמד,ניהיה מסכנים,כל היום נסתובב ברחוב,ונרים את הזבל של אנשים אחרים"
העיניים של נווה נפתחו בגועל וחרדה,ואבא הבין שזה הזמן להמשיך את סיפור האימה
"ואם ...לא תיהיה לנו עבודה,לא יהיו לנו סיפורים מרשימים לספר לאיזו חברה"
אבא נתן מרפק עדין אל צלעותיו של נווה,"חברה כמו שירה סקרבלה?"
"כן,בערך...משו כזה,ואם לא תיהיה לך חברה,לא תיהיה לך אשה"
"ואם לא תיהיה לך אישה,לא יהיה לך משפחה."
נווה הינן בראשו הרזה,כמי שהשלים עם גורל
הוא לקח את כל המעדנים והחזיר אותם למדף שנמצא על ידו
ואז הוא הביט בי,ואני הבטתי בו,והוא חייך חיוך ביישן,ואני חייכתי  אליו.
וברגע הזה.ברגע הזה בדיוק .אלוהים יודע למה,הבנתי.
שאף פעם לא תיהיה לי משפחה.וזה למה אני שונא אתכם משפחת ארנון

על שפגשתי אותכם על יד המקרר בסופר,במקום לקרוא ספר או סתם ללכת  לישון

יום רביעי, 1 באפריל 2015

אין כניסה מתחת לגיל 18.

"ואני יודע,הוא עושה את הנורא מכל, נצמד ומתרחק לספה,כי הוא פשוט לא יכול,לקבל אהבה ולהאמין בה באמת,כי הוא לא יודע מה זה בכלל... הוא רק יודע מה זה חשק מת"

אתה פשוט דוחה
 אתה שפל.עלוב.מסריח.מכוער ומעורר בחילה
נורא יותר מכל מה שהכרתי
אין לך גבולות.
אפילו את האח הקטן שלי לקחת לשם?
מובן שאמרתי לו לא לדבר עם זרים!
אבל איך הוא יכל לדעת שבתוך תוכו ישנו זר כזה?!
                   
זה לא מקום לילדים!
כל המסדרונות האפלים עם כתמי השתן והצואה
האנשים חסרי הפנים,
 המקום עם הכאב ותחושת חוסר השלמות
לתחושת החטא הנוראה
לתסכול,ותחושת האושר הרגעית.

איך אתה לא מתבייש,לתפוס  קורבן כל כך צעיר.
הייתי בטוח שאפילו לך,הנורא מכל,לא יעלה על הדעת לבחור ילד בן 6
אבל...אתה בן זונה.
לא יכול להתעסק עם אנשים בגודל שלך?!
חלש...עלוב...מכוער.
לוקח ילד כל כך תמים...ילד שרגיל ללכת אחרי הלב היפה והטהור שלו.
ואז אתה מנצל אותו
נצלן מסריח.
מכסה לו את העיניים וזורק אותו אל תוך כביש סואן
חותך אותו בווריד וזורק אותו לים מלא כרישים
זורק אותו אל כלוב מלא באריות רעבים

וכל זה בשביל מה?
אה?!
סתם ככה...יצר הרע.

יום חמישי, 29 בינואר 2015

דרוש פסיכולוג חדש



היי!, וואו.התגעגעתי ללכתוב פה. הייתה הפסקה ארוכה.ממש.ארוכה.וכבר למדתי שאני לא באמת יכול להבטיח שאני אחזור ואכתוב פה ויש לי מדור מיוחד בגיהנום על כל הפעמים שאמרתי את זה אז אני אחסוך ממכם את ההבטחה.
רציתי להעלות פה משו.נושא חשוב שאני מתלבט בו כבר בערך חודשיים...ואני בטוח שיהיה לכם מה לתרום ולעזור לי גם בגלל שאתם כבר בלים ומלאי ניסיון וגם בגלל שאתם יכולים להמליץ על שלכם.
על המה שלכם? אוקיי הנה זה בא.

אז אבא שלי יודע עלי. זה לא חדש,אתם כבר יודעים,בכיתי,הייתי שמח,שוב בכיתי ושוב הייתי שמח,הבנתי כמה זה טוב ואז כמה שזה רע.
הנקודה היא שאחרי שאבא גילה הוא החליט שאי אפשר להשאיר אותי הומו ושחייבים לשנות את זה.(או לפחות לנסות)
אם הוא היה אומר לי את זה לפני שבאתי לאיגי הייתי קופץ על זה,הייתי אומר לו תודה ענקית,מנשק אותו,ורוקד הולה מרוב שמחה,אבל זה היה אחרי.

אחרי שניקו אותי מכל השטיפות מח של הסביבה. מכל אלה שאומרים שאי אפשר ליהות הומו,ושאי אפשר להקים ככה משפחה מכל אלה שאומרים שהומואים הם בהמות,סוטים וחולים.השלמתי עם עצמי.קיבלתי את עצמי.באמת.במאה אחוז.זה לא אומר שלא הייתי מעדיף להיוולד סטרייט אבל כבר קיבלתי את זה שאין מה לעשות.ושזה אני,וכשהוא בא,עם הצעה כזו...זה שבר לי את כל מה שבניתי עד לאותו היום.
כל הסיפור הזה העלה את השאלה הקשה:מה באמת יותר קשה,לקבל את עצמך ולהגיד שאין מה לעשות וזה אני,או לבוא ולבדוק אם אולי זה לא באמת אני,ואולי זה כתוצאה ממשהוא חיצוני?


ואז הבנתי...שאולי באיזשהו מקום וויתרתי לעצמי,כאיל קיבלתי את "עצמי" לפני שאני בטוח מי זה העצמי הזה.
ואם אולי אני לא בטוח הומו,יכול ליהות שיש אפשרת לעתיד טוב יותר?יכול ליהות שאני לא אהיה צריך ליהות בביצת הרווקים הזו,שאני לא אצטרך להרגיש מוזר,או שקרן,או פגום,אולי אני סתם בניתי על עצמי סיפור,אולי אפשר פשוט להשיל את זה?
את האמת.שהייתי מעדיף לא לשאול את השאלות האלה...הייתי מעדיף לחיות כהומו,לצאת יום אחד מהארון,ולהתמודד...פשוט לזרום עם החיים...אבל לא.
בעקבות כל השתלשלות העינינים החלטתי לברר עם עצמי בכל דרך אפשרית,מה ומי אני,באמת,לפני שאני מקבל את עצמי.
עוד שאלה זה איך מבינים מי אתה באמת?
לא...לא טיפולי המרה,טיפולי המרה זה לשנות אותך(לא שידוע לי שזה עובד)בכל מצב,גם אם אתה לא מוכן נפשית,או שאתה עושה את זה מתוך לחץ של החברים והמשפחה(ויש המווון לחץ)




אז אני בחרתי בדרך השניה,היותר "שפויה"-פסיכולוג.מבחינתי פסיכולוג הוא הדרך הכי טובה להגיע להבנה אמיתית מי ומה אתה,תפקידו של הפסיכולוג הוא לשקף לך את עצמך,את התשובות שלך,את הפחדים שלך את...הכל,בצורה מקצועית על מנת שיכול לעזור לך להגיע להבנה עם עצמך,מה ומי עובר עליך.
לא עבר הרבה זמן,וכבר הגעתי אל הפסיכלוג הראשון שלי,הוא היה רב גדול כזה,עם זקן,ראש ישיבה!!!,כל הנתונים המלחיצים.

אמנם קצת נלחצתי בהתחלה אבל מהר מאוד נפתחתי והתחלתי לספר לו הכל,על העבר המיני שלי,על האקסים שלי,על מי אני,ככה במשך חמש פגישות לערך..ואז,כבר בפגישה העשירית הפגישה התנהלה כך שהוא הציג לי תמונות עירום של נשים ,ואני הייתי צריך להסביר לו למה זה מגעיל,למה זה לא מושך,והוא גרם לי להבטיח לו שאני אשב פעם בשבוע בשירותים ויאונן אל מול תמונות נשים עירומות

מזעזע,אבל כנראה שזה לא היה מספיק בשביל לעזוב אותו,הפסיכו כבר בפגישה הבאה התנצל בכל מאודו (מרגש) על הפגישה הקודמת והבטיח שינוי בצורת הטיפול ובגישה,בלעתי את זה,ונשארתי עוד 7 חודשים בערך,בתוכם הרבה לא קרה,לטוב ולרע,בכל שבוע נזרקו 400 שקל לפח...ללא התקדמות משמעותית אם בכלל,עדיין הייתי הומו,עדיין שנאתי בנות,לא להיט.

שבוע אחד הוא טס לחופשה של חודש|(נחשו מאיזה כסף) וכשהוא חזר,כבר לא הרגשתי צורך לחזור אליו,לא שזה אומר,שאני לא הרגשתי צורך בטיפול פסיכולוגי אלא שהוא,לא הציע טיפול כזה מבחינתי.וככה עברו עוד בערך חודשיים,יום אחד אבא שלי בא אלי ואמר לי "מיכאל יש לך פגישה עם X y היום בשש בירושלים,לא לאחר!"קולטים?בלי לשאול,בלי להתריע...כלום. למזלי הייתי מספיק חכם בשביל לבדוק בגוגל ולגלות,שהוא אחד התומכים הנלהבים של עצת נפש,בתחילה אבא שלי לא הבין מה הביג דיל,הראתי לו כתבה אחת.הוא הבין.

מפה לשם אני בחיפוש אחר פסיכולוג,והנה המודעת דרוש שלו,אני בכוונה מפרסם את זה פה,כך שאם לך או לחבר שלך יש פסיכולוג טוב,שנמצא באזור המרכז,אתם מוזמנים לכתוב את שמו בתגובות! :) והנה הדרישות

דרוש פסיכולוג

* חתיך(מבחינה פנימית כמובן,שיהיה נחמד)
*ללא דעות קדומות(ולכן עדיף שלא יהיה רבי)
*שיהיה סופר מוסמך
*שיהיה לו מחיר סביר
*שלא יהיה "יותר מידי בסדר עם גייז" כי...אני לא צריך חיבוק,אני צריך טיפול,אני רוצה לברר

זהו בערך...זאת רשמיתי התמימה והחמודה,מקווה שאתם מכירים מישהו העונה לדרישות הללו.

תודה ושבת שלום לה"טבים יפים שכמותכם!

תיהיו גאים במי שאתם,כי אתם הכי טובים שיש.