"אין סיכוי,פשוט אין סיכוי ,שנולדתי רק כדי לשלם מיסים ולמות"
שלום משפחת ארנון
אני ממש מצטער אם זה קצת גס אבל...אני שונא אתכם.
ממש-ממש.
אם התחלתם להתבלבל ולנסות להבין מי אני,חבל על הזמן שלכם,אתם לא
מכירים אותי
אני זה שעמד על יד המקרר של החלב,קונה מצרכים לאיזה עוגת גבינה ושוקלד
לחג.
איך היה? האמת שהיה דיי טוב,וגם קצת מעייף וקשה
עד ששמעתי את הקול המתוק של הבן שלכם.. אני חושב שקראו לו נווה.
נווה ביקש מאבא, שיקנה לו 18
מעדנים בטעם קפוצינו-קפה.
אבא צחק ואמר לו שאם הוא יאכל את הכל...הוא לא ילך לישון אף פעם,לפחות
לא בעולם הזה.
נווה,לא הבין מה הבעיה "נו אז מה?,אתה ואמא אף פעם לא ישנים,אתה
עובד כל הלילה,ואמא מסדרת את הבית ומכבסת לי את בגדים"
אבא צחק צחוק גדול והתיישב על
יד נווה,ככה,באמצע החיים.הוא רצה להסביר לבן שלכם, כמה דברים בסייסיים.
"אתה יודע שחייבים לישון כדי ליהות ערניים?" נווה חייך
"ואתה יודע שאם לא ישנים שבוע,מתים?"החיוך נחמק,והפך לצחוק
גדול כשגם אבא צחק
"ואתה יודע שאם אין לנו כח לעשות דברים...אנחנו נשכב כל
היום...אפילו לא נלך ללימודים?"
נראה שהחלק הזה,קצת מצא חן בעיני נווה,אבל אבא לא וויתר והמשיך הלאה
בסיפור הזה
"ואתה יודע שאם לא נלמד,ניהיה מסכנים,כל היום נסתובב ברחוב,ונרים
את הזבל של אנשים אחרים"
העיניים של נווה נפתחו בגועל וחרדה,ואבא הבין שזה הזמן להמשיך את
סיפור האימה
"ואם ...לא תיהיה לנו עבודה,לא יהיו לנו סיפורים מרשימים לספר
לאיזו חברה"
אבא נתן מרפק עדין אל צלעותיו של נווה,"חברה כמו שירה
סקרבלה?"
"כן,בערך...משו כזה,ואם לא תיהיה לך חברה,לא תיהיה לך אשה"
"ואם לא תיהיה לך אישה,לא יהיה לך משפחה."
נווה הינן בראשו הרזה,כמי שהשלים עם גורל
הוא לקח את כל המעדנים והחזיר אותם למדף שנמצא על ידו
ואז הוא הביט בי,ואני הבטתי בו,והוא חייך חיוך ביישן,ואני חייכתי אליו.
וברגע הזה.ברגע הזה בדיוק .אלוהים יודע למה,הבנתי.
שאף פעם לא תיהיה לי משפחה.וזה למה אני שונא אתכם משפחת ארנון
על שפגשתי אותכם על יד המקרר בסופר,במקום לקרוא ספר או סתם ללכת לישון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שלום!אשמח אם תכתוב או תכתבי תגובות לשיפור,למשוב חיובי או שלילי במקרה הצורך,אבל יותר מהכול אני מבקש לעשות הכל ברוח טובה,בלי מילים גסות,קללות,והעלבות...תודה,והמשך גלישה נעימה!:)